אני יכולה להציג את החיים שלי בהרבה מאד דרכים.
הנה שתי דרכים לספר לכם על חיי:

הדרך הראשונה היא לשים דגש על הקשיים והבעיות שהיו לי: 

נולדתי עם ליקוי ראיה מלידה ואני לעולם לא אראה כמו כולם,
בגיל שש אבא שלי נהרג, הייתי ילדה דחויה והפכתי להיות בחורה חסרת ביטחון,
למרות שיש לי תואר שני בתקשורת ועסקתי בתחום למעלה מעשר שנים אף פעם לא הצלחתי להגיע למעמד שסיפק אותי ולא לשכר ראוי בעייני, ואפילו כשניסיתי לפתוח עסק כמטפלת שיאצו נכשלתי ולא הצלחתי למלא את הקליניקה, השקעתי בזה המון זמן וכסף לשווא.
הייתי רוווקה המון שנים, גם אחרי שיצאתי מהארון כלסבית לא מצאתי זוגיות עד גיל 39.
עשיתי למעלה מעשרים ניסיונות להיכנס להריון במשך שבע שנים, עד שהצלחתי (רק בגיל 40)
תמיד היה לי חלום לכתוב ספר אבל עד היום לא הצלחתי להגשים אותו.

אבל אני מעדיפה לראות את החיים שלי כך:

גדלתי במשפחה נהדרת, שתמיד גרמה לי להרגיש מיוחדת.
ילדים אחרים וחלק מהמבוגרים תמיד חשבו שאני 'מוזרה", אבל לעצמי אני תמיד נראיתי מאד נורמלית וזה מה שחשוב. 
למרות שגדלתי בלי אבא, למרות שהיו לי בעיות חברתיות וקשיים פיזיים אובייקטיביים, אני זוכרת את הילדות שלי כילדות מאושרת, עם משפחה תומכת ואוהבת.

החלום שלי מאז ומתמיד היה להיות סופרת ואני מקוווה שהחלום הזה יתגשם בקרוב. 
בשנות העשרים שלי עשיתי שלושה מהלכים אמיצים שהשפיעו על חיי לטובה:
יצאתי מהארון והחלטתי שאני רוצה להיות אמא יחידנית ולקנות דירה משלי.
אני בת מזל שהמשפחה שלי קיבלה אותי וגם עזרה לי במשימה.
בסופו של דבר הדירה לא רק נתנה לי ביטחון ויציבות, אלא גם התגלתה כהשקעה מצוינת,
ולמרות שלא הצלחתי להרות במשך תקופה ממושכת ניצלתי את השנים האלה לחיסכון, לימודים ופינוקים שאין לאימהות. 

במשך כל השנים הארוכות שבהן הייתי רווקה, איכשהו תמיד ידעתי שכאשר זה יבוא – זה יהיה "זה".
ובאמת, ברגע שהחלטתי שאני באמת רוצה למצוא אהבה, בגיל 39, היא הגיעה מיד ובקלות.
תוך זמן קצר, כשנה וחצי אחרי ההכרות שלנו, חבקנו שתינו שלוש בנות. בת שילדה בת הזוג שלי, ותאומות שאני ילדתי.
היום אנחנו משפחה לכל דבר, אמנם משפחה מורכבת, אבל משפחה. ויש לנו גם כלב וחתולה.

ואם החיים האלה נשמעים לכם מספיק מעניינים, מוזמנים להישאר.
פה מותר להרכיב משקפיים ורודים ולשאוף לחוות יותר סיפוק, גם כשלא הכל מושלם.