סיפור חיים מעורר השראה – הרוב טוב והרוב קובע
שיחה עם שרית אורון בן-שטרית . מאת: דנה שבת
האם סיפור טרגי יכול להפוך לסיפור אופטימי?
שרית בן שטרית אורון הפכה את הטרגדיה שלה וההתמודדות האופטימית עם הקושי היום-יומי, להרצאה על סיפור חיים מעורר השראה, שמצליח לעודד נשים אחרות.
איך מוצאים את האופטימיות בתוך מציאות קשה? איך מסגלים חשיבה חיובית? מה הופך סיפור טרגי ל- הרצאה מעוררת השראה?
זה קרה בשבת לפני שמונה שנים, בחוף רידינג העמוס בתל-אביב. אשה הגיעה עם בעלה ושלוש בנותיה לבילוי של תחילת הקיץ בחוף הים, וחזרה בסוף היום עם שתי בנות בלבד. בעלה ובתה הצעירה יצאו אל הים ונסחפו לכיוון המשאבות. הם חולצו מן המים כשהם ללא רוח חיים. שרית אורון בן שטרית לא יכלה לשער לעצמה אז שהסיפור העצוב הזה יהפוך להיות סיפור חיים מעורר השראה.
זה סיפור אופטימי, שרית?
בהתחלה לא ידעתי שזה סיפור אופטימי. הגעתי להרצות בפעם הראשונה ביום האשה בשנת 2019, כי חברה מאד דחפה ועודדה אותי. כשקיבלתי תגובות חמות ומחמאות חשבתי שאנשים מרחמים עלי ואומרים לעצמם "איזה סיפור עצוב". בכלל לא הבנתי שיש לי סיפור חיים מעורר השראה.
לקח לי זמן להבין שמה שאני עושה הוא לא טריוויאלי, לקום ולהחליט שאני בוחרת בחיים. אבל ברגע שהתחלתי לשתף והתחלתי להרגיש את כל האהבה הזו, זה היה ממש תרפויטי. מתוך המעשה הזה שפתחתי ושיתפתי בסיפור החיים שלי, פתאום יכולתי למצוא בכל הטרגדיה המשוגעת והכאוטית הזו איזושהי משמעות.
פתאום הבנתי שאחרי שהפכתי ברגע אחד מאשה בת 47 שהיא תלותית בבעלה, לאשה שההורים והחברים שלה מלמדים אותה מה לעשות, כי היא לא יודעת מה לעשות, ושמתוך המצב הזה הצלחתי להחזיק את הבנות שלי ולזחול בחזרה אל תוך החיים שלי, אז כנראה עשיתי משהו טוב. ואולי יש לי פה משהו לתת למישהו. לא תכננתי שיהיה לי סיפור חיים מעורר השראה, אבל זה מה שקרה.
איך סיפור כל-כך קשה יכול להיות בעצם סיפור על אופטימיות?
זה סיפור על אופטימיות כי המסר הוא שאנחנו לא תמיד בוחרים את המציאות, אבל אנחנו כן בוחרים איך להתמודד איתה. וכשיש נקודת מבט אופטימית, אז יותר קל להתמודד.
כשזה קרה, לא ידעתי שיש לי כוחות. חשבתי שאני עלה נידף ומושפעת מכל דבר, ופתאום כשבאמת האדמה נשמטת לך מתחת לרגליים ואין ברירה, אז את מגלה שיש לך כוחות. נכון, תקום, תיפול, זה ייצא פחות טוב, ואז תשתפר. אני מספרת איך השתפרתי ולמדתי תוך כדי תנועה.
זה סיפור על אופטימיות, גם כי אני מאמינה שתמיד יש אנשים טובים באמצע הדרך. יש הרבה דברים שלא ידעתי, וכל הזמן נעזרתי במשפחה ובחברים וגם בסתם אנשים טובים שנקרו בדרכי. כל אחד הביא מהחיים שלו. אחד הציע עזרה בכלכלה, אחת עורכת דין ועזרה עם צו ירושה וחתימה על תצהירים. הרבה אנשים עזרו.
אני אפילו לא ידעתי איזו עזרה אני צריכה. אחרים אמרו לי מה אני צריכה, ולי היה את הכוח לבקש עזרה. לבקש עזרה זה כוח!
יש הרבה בעיות שהן בסך הכל פתירות. הכל נפתר בסוף, או בביורוקרטיה או בכסף, או במשהו אחר שאנחנו שונאים לעשות. בעצם הכל פתיר, אבל כשהבעיות האלה נחתו עלי – זה הרגיש לי כמו סוף העולם. לפני זה בעלי היה דואג להכל. ואז הבנתי כמה חשוב לא להתבייש לבקש עזרה.
צריכים להיות אופטימיים כדי לבקש עזרה ולהאמין שאנשים יעזרו לך אם תבקשי.
בסיפור חיים הזה יש גם רגעים של יאוש? קטסטרופה?
שבוע אחרי שזה קרה קיבלתי הודעה לשלם את האמבולנס וכמעט התעלפתי. הייתי בהלם. אני צריכה לשלם על האמבולנס שפינה אותם? אחר כך מחקו את זה, אבל ברגע הראשון זה היה ייאוש.
אחרי שנה הייתה נזילה בבית. רק כמה שנים קודם הייתה לנו נזילה בבית והחלפנו את כל הצנרת. אני לא מבינה בזה כלום, בעלי תמיד טיפל בכל זה, ולא היה לי שום תיעוד לזה. מאיפה אני יודעת מה לעשות? אמרתי לאבא שלי "אל תשאל מה קרה!", כאילו שוב סוף העולם הגיע.
כל החיים שלי עבדתי והייתי אחראית על הבית, אבל הייתי אישה שתלויה בבעלה בכל ענייני התחזוקה והמנהלות. הוא היה הנדימן ובנוסף סידר את כל העניינים הכלכליים, ואני נשארתי פתאום ככה לבד ולא יודעת מאיפה להתחיל. רק אז הבנתי כמה דברים הוא היה עושה. דברים פשוטים של חיי היום-יום שלנו התחילו ליפול עלי, ויחד איתם גם המשמעות של מה זה שבן אדם מת ולא קיים. ההרצאה שלי היא לא על סיפור גדול מהחיים, זה סיפור על ההתמודדות עם הדברים האלה. ויש בסיפור הזה אפילו הומור.
אני חושבת שדווקא בגלל שאת מתייחסת לדברים הקטנים והמעצבנים של החיים, שכולנו נתקלים בהם, דווקא בגלל זה אנשים רואים בזה סיפור חיים מעורר השראה. שאפילו מהמקום הנמוך שהיית, מצאת את הכוחות והפתרונות איך להתמודד איתם.
נכון. אנשים מקבלים השראה וכוח להתמודד עם היום-יום. אנשים יוצאים מההרצאה עם כלים פרקטיים לחיים.
זה סיפור על חשיבה חיובית
לפני שזה קרה, הייתי אחת כזו שמתלוננת על הכל. כל הזמן קיטרתי. בעלי הרבה פעמים היה אומר לי "למה לא תגידי איזה יופי על המנורה שתליתי? אז נכון, זה יפה, אבל אתה מעצבן אותי עכשיו ולא בא לי להגיד איזה יופי. לא ידעתי אז איך לשים את הדברים האלה בצד לרגע ולהגיד 'תודה', תודה על המשפחה היפה והבריאה שיש לי. תודה על הדברים הטובים בחיים.
היום, אחרי שעברתי את מה שעברתי, אני יודעת להודות על מה שיש לי. ואני יודעת לומר לעצמי איזה מזל שביום שזה קרה הייתה איתי חברה טובה שלקחה אותי ביד ועזרה לי בכל מה שהייתי צריכה. היום אני יכולה לומר שאימצתי חשיבה חיובית שלא הייתה לי קודם, ועל כך אני מודה. מהבחינה הזו, זה סיפור על חשיבה חיובית.
איך זה קרה?
הבת שלי למדה עם הבת של ד"ר טל בן-שחר (חוקר וסופר בתחום הפסיכולוגיה החיובית – ד.ש.), ובין השבעה לשלושים אשתו יצרה אתי קשר ואמרה שהיא ובעלה רוצים לבוא אלי. הם באו ודיברנו והוא הקדיש לי ספר שהוא כתב יחד עם הפסיכולוגית שירלי יובל יאיר. זה הספר "דיאן ואני", שהוא סיפור על חשיבה חיובית, ומסביר איך להתייחס לילד שאומר שהוא מפחד, ואיך לעזור לו להתמודד עם הפחד בלי להגיד לו "אל תפחד".
הגישה הזו מאד דיברה אלי, ואז הלכתי ללמוד "פסיכולוגיה חיובית" בבית ספר 'מיטב' בבינתחומי. משם אספתי כמה דברים שהולכים אתי עד היום, כמו למשל ההודיות.
הודיות זה לקחת רגע לחשוב על הדברים הטובים שיש לי בחיים, ולהודות עליהם, כי זה לא מובן מאליו. לחשוב בכל יום "מה היה טוב היום?", ולהודות על זה, גם אם שאר היום היה באסה. סיפור על חשיבה חיובית הוא לא סיפור שמתעלם ממה שלא טוב. יש לנו נטייה לתת מקום גדול לדברים הלא טובים בחיים. החשיבה החיובית מבקשת להפנות יותר תשומת לב למה שטוב.
הפסיכולוגיה החיובית עוזרת להתמודד עם האבל?
התיידדתי עם העצב. הפסיכולוגיה החיובית עזרה לי להבין שהעצב לא הולך לשום מקום, הוא קיים, אבל לצד העצב אני ממשיכה ללכת הלאה ויכולה גם להנות וגם לשמוח, וגם להוקיר את ההצלחות של הבנות שלי, להודות על קיומן. לשים דגש על מה שיש.
הפסיכולוגיה החיובית עזרה לי להתחבר לדברים שעושים לנו טוב. כשקרה האסון המשכתי הלאה לא כי בשביל להיות סיפור מעורר השראה, אלא כי לא הייתה לי ברירה, היו לי עוד שתי בנות. בהתחלה אמרתי לעצמי "אני לא מאמינה שאני צוחקת". לא האמנתי איך זה שנכנסתי לאוטו ולא כיביתי את הרדיו. לא האמנתי שאני יכולה לראות את ברצלונה מקושטת לחג המולד ולחשוב "איזה יופי". אבל למדתי שהכאב שלי קיים לצד היכולת להמשיך להנות מהחיים. וגם למדתי שכל אחד חווה את הכאב אחרת, ולכל אחת מהבנות יש דרך אחרת להתמודד עם זה.
איך כותבים הרצאה מעוררת השראה על סיפור חיים?
הרעיון לא בא ממני. חברה המליצה לי להשתתף באירוע "נשים פורצות דרך" בעיר שלי, רמת השרון. זה אירוע של 8 נשים שבו כל אחת נותנת הרצאה מעוררת השראה בסגנון TED. החברה אמרה לי "אני חושבת שאת מאד מתאימה". לא הבנתי על מה היא מדברת, כי מעולם קודם לא עמדתי על במה, לא ידעתי איך לכתוב הרצאה ואיך לעשות מצגת, אבל היא אמרה לי "אני אעזור לך". היא נתנה לי את המייל שלהם ואמרה לי "תכתבי את הסיפור שלך, הם חייבים לפגוש אותך".
אז כתבתי והזמינו אותי לראיון מול פאנל של פיגורות מאד ידועות פה בעיר, ולפני שהלכתי סגנית ראש העיר אמרה לי מיד "התקבלת!"
ישבתי לכתוב. איך כותבים הרצאה מעוררת השראה שאלת? נעזרתי באנשים טובים. המארגנים שכרו חברה שהייתה אמורה להכין אותנו, אבל הם הכינו אותנו בדיוק פעמיים, ואני לא הרגשתי מוכנה. הייתי צריכה לצמצם את ההרצאה לאלף מילים, והיה לי קשה עם העמידה מול הקהל.
בקבוצת ריצה שבה אני רצה הייתה ורד שפרונג, מישהי שמכינה אנשים לפרזנטציות, לעמידה מול קהל. זה מה שהיא עושה. ורד באה אלי פעמיים, כל פעם לשלוש שעות, וממש עזרה לי. הדריכה אותי איפה לעצור, איפה צריך לנשום, ואיך 'להעמיד' את זה. היא הייתה אחד מאותם "אנשים טובים באמצע הדרך", שפשוט עזרו מטוב ליבם.
כשעליתי על הבמה לא סיפרתי את הסיפור שלי ממקום של מסכנות, אלא ממקום של צמיחה. הרצאה מעוררת השראה מספרת סיפור של צמיחה. אני לא אומרת ש"הכל לטובה" – אף אחד לא רוצה לאבד את היקרים שלו כדי שמשהו טוב יצא מזה. אבל מה שקרה לי פשוט בעט אותי קדימה. זרק אותי למים הקרים. הברירה הייתה לשכב במיטה ולקחת כדורים וששאר העולם ידאג לבנות שלי, או להתמודד. כל פעם שנפלתי מישהו בא והרים אותי, והיום ההרגשה שאני יכולה 'להרים' אנשים אחרים נותנת לי כוח.
המתכון המקוצר למי שרוצה לכתוב הרצאה מעוררת השראה:
- נעזרים באנשים שיודעים לעשות את זה – יודעים איך לכתוב, איך להעביר את המסר.
- מספרים את הסיפור ממקום של צמיחה
- נותנים לקהל כלים פרקטיים כדי שגם המאזינים יוכלו לצמוח.
סיפור על אופטימיות ובחירה בחיים - ההרצאה "הרוב טוב והרוב קובע"
עם איזה מסר את רוצה שאנשים יצאו מההרצאה?
אני חושבת שאנחנו לוקחים את המובן מאליו יותר מדי מובן מאליו, ולא אומרים מספיק כמה אנחנו אוהבים את האנשים שאנחנו אוהבים. אם אנחנו כועסים, אנחנו לא מספיק אומרים להם כמה אנחנו אוהבים אותם. צריך למצוא את הכוח להגיד למה את אוהבת אותם, גם כשאת כועסת. ליצור את הרגעים האלה של השמחה והאושר, כי אף אחד לא יודע מה צופן מחר.
למרות שהמקרה שלנו הוא מאד קשה, זו הרצאה אופטימית. אימהות לילדים צעירים מנסות כל הזמן לסלק את המחשבה שמשהו עלול לקרות לילדים, והן מפחדות לבוא. הן חושבות שעם משהו יקרה לילדים – הן ימותו. אבל בסוף הן חוזרות הביתה מההרצאה עם כלים וכוחות, ותחושת אופטימיות, שהן יכולות להתמודד עם הקשיים היום-יומיים.
אנשים אומרים היום "הכל טוב" והם חושבים שזו המשמעות של אופטימיות. אנשים רוצים שהכל יהיה "מושלם", אבל אין דבר כזה מושלם. אני אומרת – מספיק שיש קורת גג, בריאות, יש אפשרות ללכת למכולת. כל השאר פתיר. אני אומרת שמספיק שהרוב טוב – והרוב קובע. ולכן זה לא סיפור טרגי, אלא סיפור על אופטימיות.
איך אפשר להזמין את ההרצאה, ולמי היא מתאימה?
אני מרצה גם בארגונים וגם בבתים פרטיים. אפשר להירשם דרך העמוד הזה. היא מתאימה לכל מי שמתמודד עם קשיים בחיי היום יום ורוצה לקבל כלים פרקטיים.
אפשר וגם לעקוב אחרי עמוד הפייסבוק של שרית "הרוב טוב והרוב קובע"
אפשר להזמין את ההרצאה של שרית אורון בן-שטרית "הרוב טוב והרוב קובע" גם לערב חברים בסלון וגם לערבי חברה, ימי עיון, ימי גיבוש, יום האישה ועוד ימים מיוחדים.
הרצאה מעניינת, סוחפת, מרגשת, שמהדהרת בראש כמה ימים.
לבלוג הפן החיובי אני מראיינת אנשים אופטימיים,
אנשים שיש להם סיפור חיים מעורר השראה,
או כאלה שיכולים להציע כלים פרקטיים שעוזרים לנו להרגיש טוב יותר.
רוצה להתראיין לכתבה כזו?
אשמח לראיין אנשי מקצוע ולכתוב מאמר עבור הבלוג "הפן החיובי" או "שיווק חיובי", או לכל מטרה אחרת
יש לכם סדנה או הרצאה בתחום ההתפתחות האישית ורוצים לספר לי ?
אפשר לכתוב אלי ואני אכתוב עליכם.
shabat.dana@gmail.com
דנה שבת.
עוד כתבה על סיפור חיים מעורר השראה
