הילה תמיד אהבה לכתוב. "למעשה רציתי ללמוד ספרות וכתיבה יוצרת באוניברסיטה. הלכתי ללמוד משפטים רק בגלל שאימא אמרה שאני צריכה ללמוד מקצוע.  ומשפטים היה נשמע לי קרוב לכתיבה…" בהמשך היא למדה גם מנהל עסקים ועבדה ביעוץ משפטי. "הייתי במשך כמה שנים המשנה ליועץ המשפטי במנורה מבטחים. הייתה לי תכנית סדורה איך להפוך לחברת הנהלה". הבלוג ממש לא היה חלק מהתכנית. הוא נולד במקרה.

"כשנולדה הילדה עברנו מתל-אביב להרצליה, ואני הרגשתי מאד בודדה. כל יום חזרתי הביתה מהעבודה והסתובבתי עם העגלה ברחובות לא מוכרים. בעלי עבד עד שעות מאד מאוחרות, ומצאתי את עצמי כל ערב כבר בשעה שמונה משועממת ובודדה מול הטלוויזיה. הרגשתי שאם אני לא עושה משהו עם עצמי – אני בדרך לדיכאון.  חברה הציעה לי לפתוח בלוג וזה נשמע לי מעניין.

לא ידעתי איך עושים את זה, אז החברה שהציעה לי את הרעיון פתחה לי בלוג בפלטפורמה בשם בלוגר. לא רציתי לכתוב על החיים של אימא צעירה ועל כמה שאני אומללה, כי המטרה שלי הייתה לשפר את מצב הרוח שלי,  אז החלטתי לכתוב על אופנה. אימא שלי הייתה סוג של אושיית אופנה, אז הרגשתי שזו גם דרך לשמור אתה על קשר.

כתבתי קצת הגיגים וצילמתי קצת צילומי רחוב. הרגשתי שכל השנים של כתיבה משפטית קצת קלקלו לי את הכתיבה הספונטנית.  היה לי קשה בהתחלה להתנסח בקלילות ובחופשיות, ובכל זאת – כתבתי.  וכלב לא נכנס!"  אמנם הילה לא התחילה לכתוב כדי כדי להרוויח מהבלוג, אבל אחרי שהשקיעה – רצתה שמישהו יקרא אותו…